דמות בודדה עומדת בנוף פתוח, אוחזת במראה הלוכדת את זוהר השמיים. ההשתקפות מטשטשת את הגבול בין אדמה לאוויר, בין מציאות לאשליה. הד האור הופך מחווה פשוטה למדיטציה על תפיסה – דיאלוג חזותי בין נוכחות לאפשרות, שבו פעולת הראייה הופכת לפעולת יצירה.